בעוד העיניים נשואות לגבול הצפוני, מתנהלת מול רצועת עזה עבודת מוכנת גלויה וסמויה כל העת.

התרחיש הקשה ביותר נכון להיום הוא מתקפת פתע של כמאה אנשי חמאס היוצאים בו זמנית מכמה מנהרות טרור. לזה ישראל מתכוננת כל העת ועל כך היא שמה את יהבה. מציאות המעמידה באור שונה את הדיבורים על אי הפעילות כנגד איום המנהרות.

3 חטיבות מאייש ארגון החמאס אל מול ישראל במרחב רצועת עזה. אחת בחלק הצפוני,במחנות המרכז וחאן יונס והשלישית היא חטיבת רפיח בחלקה הדרומי של הרצועה.

חטיבות אלו מאורגנות ופועלות כארגון צבאי לכל דבר. יש להם תורת לחימה,יש פיקוד ושליטה (פו"ש) מסודר ומאורגן והם מתכוננים כל העת למתקפת פתע דוגמת זו ובגדול יותר (שלא צלחה) במבצע צוק איתן.

סיור לאורך גדר המערכת בגבול רצועת עזה מלמד עד כמה המרחקים בין המקדחים הגדולים של הצבא העוסקים באיתור מנהרות ומגדלי השמירה והבט"ש של החמאס קרובים אחד לשני ואף על פי כן, החמאס לפי כל ההערכות, לא ישבור את הכלים ולא יוציא לפועל מתקפה על כלי הנדסי או טרקטור שנע בשדות חבל אשכול בואכה עזה.

לחמאס יש רצון אחד מרכזי והוא לפרוץ ולהעביר את הלחימה לשטח ישראל. ברגע שהוא יהיה מוכן לכך הוא יעשה זאת וזה לא הולך לקרות בקרוב, על פי הערכה.

מנגד; בצבא לא שוקטים על השמרים. מתוך הנחת עבודה זו מתקיימות כל העת הן הערכות מצב ומתן אפשרות לחקלאים לצאת ולחרוש מתוך אידיאולוגיה עד "המטר האחרון" והן מתרגלים את הכוחות ומשנים את הפעילות כל העת.

כדי להבין עד כמה הכוחות בשטח פועלים במגוון שיטות, די לראות את סיורי הבט"ש לאורך הגדר בצורה לא שיגרתית, להבחין באנטנות הגבוהות השולטות על מרחבי עזה, לקלוט במבט עין את המקדחים הענקיים ולצידם את מגוון הכוחות הרב הפועל בגיזרה:שריון,הנדסה,איסוף קרבי ומודיעין והרבה כוחות חי"ר.

שנתיים אחרי מבצע צוק איתן החקלאים מעבדים במלא המרץ את השדות,הישובים מלאים בעוד ועוד תושבים וצה"ל כך נראה לפחות ערוך ומוכן מאי פעם.